×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם זכייה ומתנה י״ברמב״ם
;?!
אָ
(א) שכיב מרע שאמר, בני פלוני יירשני, הרי זה יורש אותו לבדו, ולא יירשוא שאר הבנים. וכן אם אמר על בת בין הבנות או אח בין האחים או שאר היורשין, דבריו קיימין. (ב) אבל הבריא, אין דבריו קיימין: (ג) שכיב מרע שאמר, נכסי לפלוני, ואחריו לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון. (ד) ואם היה הראשון ראוי ליורשו, כגון שהיה בן מכלל הבנים, אין לשני כלום, שכל לשון מתנה ליורש הרי היא כלשון ירושה, וירושה אין לה הפסק, ואף על פי שאמר ואחריךב לפלוני: (ה) אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זו, וכתב לזה, נכסי לך, ואחריך לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון, בין שהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו: (ו) שכיב מרע שאמר, נכסי לך, ואחריך לפלוני, והיה הראשון ראוי ליורשו, ופירש ואמר, לא משום ירושה אני נותן לוג, שאין לה הפסק, אלא במתנה, והרי הפסקתיה, השני קונה מה ששייר הראשון. לפיכך אם נתן המעות על ידי שליש, או שאמר, תנו לבניד שקל בכל שבת, ולאוה משום ירושה אני נותן להם, והנשאר מן הנכסים אחר מותם יהיה לפלוני, אין נותנין להן אלא שקל אף על פי שאינו מספיק להן: (ז) נכסי לפלוני ואחריו לפלוני, מת ראשון, קנה שני, מת שני, הרי אלו של יורשי השני. מת השני בחיי הראשון, הריו הנכסים של יורשי הראשון: (ח) אף על פי שאין לשני אלא מה ששייר הראשון, אסור לראשון למכור וליתן גופןז, אלא אוכל הפירות עד שימות ויזכה השני. (ט) ואם עבר הראשון ומכר ונתן במתנה, אין השני מוציא מיד הלקוחות, שאין לשני לא מן הגוף ולא מן הפירות אלא הנשאר. וכל המשיא עצה לראשון למכור נקרא רשע. ואפילו היו בהם עבדים והוציאן הראשון לחירות, או כלים ועשיין תכריךח למת, מעשיו קיימין: (י) במה דברים אמורים, בשמכר הראשון או נתן מתנה לאחרים, אבל אם מכרן הראשון או נתנן מתנה לבנו או לאחד מיורשיו לא עשה כלום. וכן, אם נתנן במתנתט שכיב מרע אפילו לאחרים, לא עשה כלום, שאין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה, וכשימות יקנה השני: (יא) היה חוב על הראשון או כתובת אשה, ובאו לבית דין להיפרע מנכסים אלו, אף על פי שהראשון קיים, אין בית דין מגבין אותן מגוף הנכסים, אלא מן הפירות בלבד שמין להן:
מת הראשון, ובא בעל חובו ואשתו לגבות מנכסים אלו, אין מגבין להםי כלום, אפילו עשיין הפותיקייא, או שייחדן לאשתו בכתובתה, אינן גובין מנכסים אלו כלום, אלא הרי הן של שני:
(יב) שכיב מרע שאמר לאשה פנויה, נכסי ליךיב, ואחריך לפלוני, ועברהיג ונישאת, בעל לוקח הוא, ואין השני מוציא מיד הבעל. היתה אשת איש כשנאמר להיד ואחריך לפלוני, השני מוציא מיד הבעל, שכיון שזכת בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה, נמצא כאילו אמר לה בפירוש אחריך יקנה פלוני, לא הבעל:
לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה, ומתה תחת בעלה, יעמדו נכסים ביד הלוקח, שאם יוציא בעל מיד לוקח מפני שמכרה כשהיא נשואה, הרי השני מוציא מיד הבעל, והלוקח חוזר ומוציא מיד השני, שהרי מכרה לו ואין לו אלא מה ששייר ראשון, ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא הלוקח, ולפיכך תעמוד בידו:
מעשה באחד שאמר, נכסי לאמי, ואחריה ליורשיטו, והיתה לו בת נשואה, ומתה הבת בחיי הבעל ובחיי אם אביה, ואחר כך מתה הזקנה, ואמרו חכמים, אין הבעל יורש אותן הנכסים, מפני שהן ראויין לאשתו, ולא זכת בהן האשה אלא אחר שמתה:
אבל אילו הניחהטז הבת בן או בת, היו יורשין הנכסים, שמשמע יורשי אפילו יורשי יורשיויז. ואילו אמר, וכשתמות הזקינה הרי הן לבתי מעכשיו, היה הבעל יורש אותן אחר מיתת אשתו:
(יג) הכותב נכסיו לבנו לאחריח מותו, הרי הגוף של בן מזמן השטר, והפירות לאב עד שימות. לפיכך האב אינו יכול למכור, מפני שהן נתונין לבן, והבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב:
מת האב, והניח פירות מחוברין לקרקע, הרי הן של בן, מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו. היו תלושין, או שהגיעו להיבצר, הרי הן של יורשין:
עבר האב ומכר, מכורין עד שימות, וכשימות האב מוציא הבן מיד הלוקחיט. ואם היו שם פירות מחוברין, שמין אותן ללוקח, ונותן הבן דמיהן. היו תלושין, או שהגיעו להיבצר, הרי הן של לוקח:
עבר הבן ומכר, אין ללוקח כלום עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב, ומת הבן, ואחר כך מת האב, כשימות האב יקנה הלוקח, שאין לאב אלא פירות, וקנין פירות אינו כקנין הגוף:
(יד) מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה, הרי היא כמתנת שכיב מרע שאינה קונה אלא לאחר מיתה, שמשמע דברים אלו שאף על פי שקנה הגוף מהיום, אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחרי מיתה: (טו) שטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחר מיתה, בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין, כיון שכתוב בו זמן ובזמן זה חי היה, הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו, ואינו זוכה אלא לאחר מיתה, שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה, שאין שטר לאחר מיתהכ, לא היה כותב בו זמן:
לפיכך אף על פי שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה, קונה לאחר מיתה. וזה שכותבין בכל המתנות והממכרות מעכשיו ואף על פי שיש בשטר הזמן, להרויח הדבר כותבין כןכא, ואף על פי שאינו צריך:
(טז) בריא שנתן מתנה וכתב בשטר, בחייםכב ובמות, הרי זו מתנה גמורה מחיים, שהרי כתוב בה בחייםכג, וזה שכתבכד ובמות כמוכה שאומר מעתה ועד עולם, וכמו נוייכו שטר הוא זה: (יז) הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא בטוחיםכז בי״י ברוך שמו, לא בנדיבים. והרי נאמר ״ושונא מתנות יחיה״ (משלי ט״ו:כ״ז). (סיום) בריך רחמנא דסייעןרמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה
הערות
א ד: יירשוהו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ב ד: ואחריו. אך בלשון הפנים יש רבותא.
ג ת1: לך. וכך ד (גם פ, ק).
ד ד: לבניי. ע׳ לעיל יא, א הערה 1.
ה ד (גם פ, ק): ולא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ו ד (גם ק): יהיו. שינוי לשון לגריעותא.
ז ד: גופו. אך מוסב על הנכסים.
ח ד (גם ק): תכריכין. וכ״ה לפנינו בגמ׳ בבא בתרא קלז.
ט ד (מ׳נתנן׳): נתנו מתנת. שינוי לשון לגריעותא.
י כך ת2-1. בא׳ לית מ׳אין׳, ויש שם סימון לחסרון.
יא ד (גם פ): אפותיקי. וכ״ה במשנה גיטין ד, ד בכ״י רבנו. וייתכן שהשתמש בשתי הצורות.
יב ד: לך. אך ע׳ לקמן הערה 13.
יג ת1: ועמדה. וכך ד (גם פ, ק). אך ע׳ לעיל הל׳ ט׳.
יד ד (מ׳היתה׳): ואם אמר לה כשהיא נשואה נכסי ליך. שינוי לשון שלא לצורך.
טו ע׳ ׳מגיד משנה׳ שבקצת ספרים הגירסה: ליורשיה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
טז ד (מ׳אילו׳): אם הניח. וקלקול לשון הוא.
יז ד (מ׳יורשי׳): יורשין ואפילו יורשי יורשין. שינוי לשון לגריעותא.
יח ד: ולאחר. אך אין ענין לוי״ו כאן.
יט ד: הלקוחות. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כ בד׳ (גם ק) לית מ׳שאין׳. השמיט את הנקודה העיקרית.
כא ד: בו. שינוי לשון לגריעותא.
כב ד: מחיים. ע׳ לעיל ח, יט.
כג ד: מחיים. כבהערה הקודמת.
כד ד (גם ק): שכתוב. אך מוסב על האדם.
כה ת2-1: כמי. וכך ד (גם ק).
כו ת2: נואיי. ע׳ הל׳ עבודה זרה ג, י הערה 12.
כז ב9, ת2-1: בוטחים (ת1 בנו״ן סופית). וכך ד (גם פ, ק). אך ע׳ תהילים קיב, ז.
E/ע
הערותNotes
(ו) שכ״מ שאמר נכסי וכו׳ עד מספיק להן – א״א כל מ״ש בכאן לא כתב אלא להזהר מן הקושיא ממה ששלח רב אחא עם ברייתא זו של תנו שקל לבני בכל שבת כו׳ ולא היה צריך לזה וגם זה הטעם אינו מוטעם ויש לנו טעם יפה. (ז) נכסי לפלוני ואחריו לפלוני וכו׳ עד לא עשה ולא כלום – א״א זה אינו מחוור המעשה דרב ביבי בר אביי דאקנייה לבנו הקטן ולא תפסו עליו אלא משום דאחריו דרב ביבי היא עצמה היתה אבל משום שהקנה לבנו לא תפסו עליו. ועוד כי הדרך שכתב אינו אלא כדברי ר״י בן ברוקא והוא כתב שאינו בבריא. ואני סבור שהוא מפרש אותו ענין דרב ביבי כדרך שכתב בכאן אימר דאמר רשב״ג שנתן לאחר אבל לעצמו כגון שנתן לבנו קטן שהוא אוכל הפירות מי אמר ואם כך הוא מפרש נותן לבנו גדול מנין לו שלא הועיל כי אם לדעת ר״י בן ברוקא והוא אמר שלא אמר ר״י בן ברוקא בבריא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144